מקורה של השמפניה בצרפת וקיבלה את שמה מהמקום. שמפניה הייתה במקור מחוז בצפון מזרח פריז, צרפת. על פי האגדה, בשנת 1760, הנזיר ברילון ממנזר האוטוויל במחוז שמפיין הוסיף סוכר ליין, הניח אותו בבקבוק זכוכית, עצר אותו היטב ושימר אותו. כמה חודשים לאחר מכן, הוא נזכר ביין שהציל. כשפתח את הפקק, היין בבקבוק התמלא בריח של פחמן דו חמצני ובעל ארומה חזקה, ששונה מאוד מהיין ששמר קודם לכן. כך נולדה השמפניה המוקדמת ביותר. הסוד לשימור יין על ידי הוספת סוכר לבקבוק הוא שהיין עובר תסיסה משנית בבקבוק. שמפניה היא למעשה יין שעבר תסיסה פעמיים. התסיסה השנייה חשובה מאוד להכנת שמפניה איכותית. על מנת לבשל שמפניה איכותית, שיטת התסיסה המסורתית בבקבוקים, הנקראת "שיטת שמפניה", עדיין משמשת בצרפת, עיר הולדתה של שמפניה. הוסף תמיסת סוכר מגורען ושמרים מלאכותיים ל"יין הבסיסי" המאוחסן בטמפרטורה נמוכה במשך יותר משנתיים, ולאחר מכן הכניסו את חומרי הגלם המעורבים של יין, סוכר ושמרים לבקבוקי שמפניה בקבוק אחר בקבוק. בקבוק השמפניה האטום ממוקם במרתף, בראש ובזנב לסירוגין, אופקית. שמור על טמפרטורה קבועה של 12 עד 14 מעלות צלזיוס במרתף לתסיסה איטית בטמפרטורה נמוכה. לאחר כ-80 יום נוצרת בבקבוק כמות גדולה של פחמן דו חמצני, עם שישה לחצים אטמוספריים לסנטימטר רבוע. תהליך ההקצפה של שמפניה הושלם. שמפניה מותסס תישמר בחדר האחסון למשך שנתיים או יותר כדי לאפשר לפחמן הדו חמצני שבבקבוק להתמוסס לאט ומלא ביין. השמפניה התוססת במלואה הועברה למסגרת עץ מיוחדת על הקרקע, שהייתה בזווית של 60 מעלות, כאשר תחתית הבקבוק פונה כלפי מעלה ופתח הבקבוק נוטה כלפי מטה. הבקבוק הסתובב ונסדק פעם ביום במשך יותר מחודש, כך שהמשקעים בבקבוק נאספו אט אט ליד הפקק. לאחר מכן הכניסו את הבקבוק המשקע למיכל מים קרים בטמפרטורה של 5 מעלות צלזיוס כדי להתקרר. בדרך זו, בישול של בקבוק שמפניה איכותי יכול לקחת ארבע עד חמש שנים.
